טיפול בהפגת שעמום
מ ש ע מ ם ל י . . . הכל תפל, בשביל מה להתאמץ, הכול נורא סתם, שום דבר לא ממש חשוב, או עושה לי כיף.
האם אפשר לשנות את זה? איך יוצאים מהשעמום הזה? אולי יוצאים לשתות בבר, אולי יוצאים לחופש, נוסעים לחו”ל… אולי קשר חדש יעשה את העבודה ועדין זה לא זה…
הרבה מהאנשים שאני פוגשת בקליניקה חווים תקופות כאלה ומקווים שפשוט יום אחד הן ייעלמו. חוסר החשק יתפוגג, יקרה משהו שיחזיר להם את שמחת החיים, משהו יבוא לעזרתם, ישחק לידיהם וזה לא ממש קורה. אם זה מה שקורה לך, אולי טיפול פסיכולוגי זו תשובה טובה?
האם טיפול פסיכולוגי יכול לענות על הבעיה?
מתוך למידה וניסיון, אני יכולה להגיד שכן, אפשר לצאת מזה. ואיך? אם לומר בקצרה, לנפש שלנו מנגנונים משלה להימנע מכאב נפשי., אחד מהם הינו פשוט לסגור את הסוויץ’, לנתק, להנמיך את הווליום, אבל המחיר הוא, שכל המערכת הרגשית מתנתקת, ממשיכה לעבוד אבל בווליום נמוך, בטווח מצומצם ומתקבלת אז תחושה של קהות רגשית, ניתוק, חוסר אכפתיות ושעמום.
בטיפול נפשי (פסיכותרפיה) המטרה בין השאר היא, לרכוש מנגנוני הגנה יעילים יותר על מנת להתמודד ולהכיל טוב יותר תחושות של כאב נפשי.
כאשר אנו מתקשים להתמודד עם רגשות, אנו יוצרים לעיתים, במודע ולעיתים באופן לא מודע, נתק מהרגשות הללו, שמפחית את הסבל. אולם, גובה מאיתנו מחיר – הנתק גורם לעיתים לכך שאנו מתקשים להרגיש בעוצמה גם את ההתרגשות וההנאה, תחושת החיות והויטאליות אובדת.
הטיפול אמור לטפל בניתוק הרגשי ולהחזיר את תחושות החיבור וההנאה.
הניתוק אינו מוחק את הכאב. הכאב נשאר בתוכנו ויפרוץ ברגע של חולשה. דווקא העזה,התמודדות ונגיעה, יש בה כדי להצליח להחזיר את הרגש לקדמת הבמה ולשקם את הפגיעות.
התהליך הוא מעמיק, דורש רצון לשינוי והשקעה בעצמי, אולם מאפשר סוף סוף לחוש את הדופק שוב פועם, את החיות ואיתה ההתלהבות וההשתוקקות.
